<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת אמור סימנים רל"ג—רל"ד</h1>
<h2>דף קה.</h2>
[צו את בני ישראל (ויקרא כ"ד)]. ולכך סמך נרות למועדות, ללמד שהדלקת הנר בשבת מצוה, מכאן פסק ונהגו האשכנזים לברך על הדלקת נר בי"ט כמו בשבת. ולא מסתבר לרבותינו גאונינו דבשבת אסיק תלמודא הדלקת נר בשבת חובה משום שלום בית, א"כ בי"ט שיכולים להדליק אין לברך דאין צריך שלום בית. ולכך פסק דאין מברכין על נר של י"ט, כי גם בשבת נמי נחלקו ר"ת ורבינו משולם אי מברכין עליו כיון שאינו אלא משום צורך עצמו משום שלום בית, ודמי למים אחרונים שהן חובה ואין מברכין עליהם כיון שאינו אלא משום מלח סדומית שמסמאה את העינים. ומטעם זה פסק דאין נוטלין עתה מים אחרונים, כיון שאנו רחוקים ממלח סדומית, וקרא דיליף להו [ברכות נ"ג ע"ב] מוהתקדשתם והייתם קדושים אסמכתא בעלמא היא. אך מה שפי' רבי' משולם לפטור מברכה בהדלקת נר שבת, מטעם דאם היה לו אבן טובה אין צריך להדליק. השיב ר"ת אפילו היה לו אבן טובה צריך להדליק הוי חייב לברך וראייה מההיא [שבת כ"ג ע"ב] דהוה מקדמא ומדלקה וכו'. וכ"ן דאין זהו תשובה. אך בי"ט פשיטא דאם היה לו אבן טובה המאירה אין צריך להדליק פשיטא דאין מברכין על נר של י"ט. וכ"ש דאין מברכין על הדלקת נר של בית הכנסת. ובנר יום הכפורים שחל להיות בשבת דלא שייך שלום בית, חלוקים הגאונים אם מברכין עליו, אך אם אינו חל בשבת אם נוהגין להדליק לא מברכין, אמנהגא לא מברכין.
